8 במרץ, יום האישה הבינלאומי, אנ"י חוגגת.
בפסטיבל נשים בנתניה, בבית קפה "סקואלה" - היכל התרבות.
"מוזות"
סקירה - ר. מיפו.
כן, נכון, אנחנו בנות אנ"י החלטנו לחגוג את היום שלנו יום האשה. אומנם שמענו בקורות מהעבר השני, כלומר הגברים, גם הם רוצים, אבל העדפנו לחגוג בדרכנו, והיו גם מספר אורחים מהמין החזק, כמשקיפים.
אבל עלי לכתוב סקירה מסודרת, כך בקשה חניתה, לכן אספר לכל מי שמעוניין לקרוא על אירוע כייפי זה, בצורה נאותה, וכל דבר יהיה,דבר דבור על אפוניו.
ראשית יצאנו לדרך מתל-אביב במכונית של חניתה, ומירושלים יצאו הירושלמיות במונית ששכרו. שמחות ועליזות פטפטנו כל הדרך כנהוג, כל הדרך מתל-אביב לירושלים עלינו על הגל הירוק, והירושלמיות נתקעו בפקק, מאחר ונתנו כבוד לאורח רם המעלה, שגם הוא בא לארץ ועלה לירושלים.
בבית הקפה ישבנו לשיחת חברות בחוץ, במרפסת של בית הקפה, מחכות לכל החברות האחרות, האמורות להגיע עד לשעה שש, שאז תפתח התכנית. אבל הירושלמיות מתמהמהות. כל האחרות מנתניה והסביבה כבר הגיעו לכן המארגנות האיצו בנו להכנס לתפוש מקום, כוס קפה ועוגה, ואומנם כך עשינו, היטבנו לבנו במשקה, ומבלי שיבחינו חטפנו גם עוגה מתוקה טעימה ואסורה, אבל את המשקה המתקנו בסכרין, כמובן, הרי שומרות משקל כלנו. וחיכינו, אבל הירושלמיות שנתקעו בפקק לא הגיעו. וכבר התחלנו לדאוג.
בינתיים הגיעו בנות המקהלה, היא מקהלת "צליל המעין", בחסות עירית נתניה. המנצחת המלחינה מרינה קלאוזנר, והפסנתרנית סווטלנה וישניקוב. בנות המקהלה הגיעו ברפרוף צעיפים ירקרק, עשוי מעשה רשת, וכל אחת מהבנות עטפה את עצמה בו, כיד הדמיון הטובה עליה, אולי היה זה ממשק אביב ירקרק מחכה למעוף הפרפרים. הן תפשו את מקומן בשורת הכסאות שמול שורות הקהל, וחיכו בסבלנות, אבל הירושלמיות עדין בפקק. מאחר ואנחנו לא ידענו שהכבישים פקוקים, המשכנו לדאוג, אבל כאשר כבר החליטו שנתחיל בלדעיהן, בצבץ ראשה של חוה נתן והיא ספרה שהבנות אכן מגיעות. אהה איזו שמחה והקלה, ואפילו לא היה להן זמן להתחבק עם אלה שחיכו להן כל כך. וכך יצאה חניתה לדרך ההנחיה.
הרעיון של חניתה לחלוק את שירת המקהלה, עם קריאת השירים של המשוררות.היה גדול.,זורם, מענין . המקהלה שרה שיר אחד ,
ושתי משוררות חברות אנ"י קוראות משיריהן. ההנחיה של חניתה היתה כל כך זורמת, נטולת יומרות, וחמה, כרגיל אצלה, הדבר נתן
הרגשת רעננות נהדרת.תכנית שירי המקהלה,וקריאת השירים היה גאוני. בחירת השירים במקומם הנכון, בחירת שירים מתקופות אחרות, כמו שיר הכד, שהביא לנוסטלגיה מרגשת והקהל התמוגג, אני אישית התרגשתי עד דמעות מהשיר הזה והשיר המתורגם מלדינו, הרומנסה "התרגעות."
בין לבין הנעימו לנו גם שתי זמרות, מורן משיח, הדינמיט, ומירב חגג' בעלת קול הקטיפה, עוד נשמע עליה ושירתה רבות. השיר המולחן של חניתה "נציץ ביחד בשמים" הושר בסוף והיה חתימה נפלאה לחגיגת יום האשה.
לא נפרדנו לפני שכל אחת מהמשתתפות קבלה עציץ פורח, שי.
עלי להודות כאן למשוררות ולאומניות שטרחו, נסעו, ובאו ולא נרתעו מפקקים ומרעין בישין חלילה אחרים, והחברות הגיעו להשתתף בחגיגת האשה.
כאן המקום להודות לה. חניתה הלוי שטרחה כל כך, ותודות ענקיות לניצה נער שהיתה השדכנית הנמרצת והביאה לכך שיווצר שיתוף פעולה כזה, שהוליד את הארוע הנהדר הזה.
ואנחנו המשוררות שהשתתפו וקראנו משיריהן היפים.
אדלינה קליין חוה נתן
עליזה ראובני ר. מיפו.
שושנה אידל גלי אופיר
ולרי גרין סיידוף רחל
רימונה שיף ה. חניתה הלוי
חדוה רבינזון – בכרך אביבה גולן מורן משיח רחלי ברקת
עם תם התכנית החברות סוף סוף נפגשו, ולזה חיכינו, התחבקנו, התנשקנו וכל החם והידידות הגדולה שנרקמת בינינו היוצרות, המבינות אישה את רעותה, כי יוצרות אנחנו, וזר מי יבין זאת? היה מרגש מאד, ספרנו בקצור נמרץ חדשות טובות, למי יצא ספר, למי תערוכה, מה כתבנו באתר וכו' וכו'.
לא היתה ברירה, הינו חיבות לזוז לחזור הביתה, לשיגרה. אבל הטעם הטוב נשאר אתנו.
לא יצאנו במטרה למצוא, להשיג הישגים פמיניסטיים כל שהם, וכמובן לא היו לנו כאלה. אולי בעתיד נחפש. אבל היתה לנו מעין אחוה כזו, וזה היה שווה הכל.
נפגש ב- 8 למרץ בשנה הבאה, אולי אז מצבנו כנשים ישתפר.
בחיבה רבה לחברותי באנ"י ר. מיפו.
