נהנתי משירי החברות. מקוריים ומעניינים.
את שירה של חילי איתן אהבתי במיוחד
בשל השילוב המעניין של נשיות רגישה
עם פמינזים מוצהר במטאפורה גברית
מובהקת- "אני הקטר והקרון".
לחברותי באנ"י בקר טוב
אנ י מבקשת להפנות את תשומת לבכן לחודש אלול שאנחנו מצויים בו. שושנה אידל כבר הביאה לנו דבר תורה, מענין ומלמד.
ואם יש לכן משהו על פיוס המתאים לחודש זה אנא שלחו מהר לפני שהוא יעבור, החודש אלול כמובן.
דבר אחר, נורית צדרבוים היא חברה חדשה אצלנו והיא מתחילה כאן בנושא חדש, שלנו החברות די מוכר, כלומר, התכתבות בין שני מיני אומנויות. היא הביאה לנו ציור שלה המתכתב עם שיר שלה.
אם יש לכן חומרים כאלה המתאימים כמובן ל"זמן" העבירו אל חוה או אלי.
מאחלת לכן בלוי נפלא ליד המחשב.
ר. מיפו.
לחברותי באנ"י בקר טוב
הבקר ראיתי שעשו לנו שנוי קטן ומבורך ברב שיח.
עכשיו היצירות החדשות עומדות בראש העמוד, כך קל יותר, ואם רוצים ללכת "לזמן" עבר, הרי שיש לחפור למטה למטה עד שמוצאים את ימי האתמול.
קריאה מהנה.
שבת שלום ר. מיפו.
לחברותי באנ"י שלום
בשמחה רבה אני רוצה להפגיש אתכן היום עם חברה חדשה באנ"י, ד"ר נורית צידרבויים, והיא מביאה לנו את שירה: "הזמן לא זז", כמובן ברב שיח ב"זמן".
תנו לה חבוק אמיץ.
ר. מיפו.
יכולתי להתייחס לכל שיר בנושא הזמן אך אני מעדיפה לעשות זאת רק לכמה שירים שנגעו בי במיוחד.
ובכן שירה של רחל מיפו "תקלה" מיוחד מאוד בהומור העדין שמלווה אותו.
תודה לך רחל.
התרשמתי מאוד משירה של עליזה ראובני-"ערב".
גם יתר השירים נכתבו בהתאם לנושא וכל אחת מהכותבות ביטאה את יחסה לזמן בדרכה המיוחדת לה.
השיר "ערב" מעביר את תחושת ערבו של יום ואולי גם את תחושת ערבם של החיים עצמם. תודה לך עליזה יקרה.
זו הכותרת שראיתי בעתון להל"ן שם העתון, וכתובתו, והמאמר בעמוד 4 מביא המאמר הוא לאונרדו וינטיני.(העתון בעברית, אבל משום מה שמו בלועזית, שיתבישו להם).
Epoch Life מרס 25-31 2010
science@epochtimes.co.il
אני מעתיקה כאן את כותרות המשנה של המאמר, והחברות המעונינות יכולות לקרוא אותו כפי שהוא מופיע בעתון.
"הפיזיקאי הבריטי יוליאן ברבור מציע שהזמן, כפי שאנו חווים אותו כזורם מן העבר אל העתיד, כולו אשליה.ברבור מציע שכל הרגעים השונים אותם אנו חווים מתקיימים בו זמנית בממד מרוחק ובלתי נתפס על ידינו, ובכללם רגעים שבינתיים אנו תופסים כעתיד."
"במרחב מסוים של היקום, העתיד (והעתיד שלנו)כבר שם, פרוס, וכל שניה של העבר שלנו קיימת גם היא, לא כזיכרון אלא כהווה חי."
מצאתי את המאמר כמענין מאד, מסקרן ולכן אני מביאה אותו לפניכן. מקוה לאתגר אתכן להתיחס לענין.
כמו כן אני שמחה לחזור לאחר החגים עם זמן רגיל, בו אפשר להתיחס שוב לכל אותם ענינים של זמן ברב שיח שלנו.
לחברותי באנ"י שלום
למראה הציורים המיוחדים שהביאה לנו חוה נתן לא יכלתי להשאר אדישה, וישבתי לכתוב מספר מילים על התרשמותי מהציורים. אשמח מאד לראות כאן בפורום את התרשמותכן גם כן מהציורים.
"ענקי הזמן ברוח וידע."
מבט על הציור "ענקי הזמן של הציירת סטלה זאק" תופשים את עין הצופה שתי דמויות גדולות כמו גדולות מהחיים. אינשטיין ולידו צ''רלי צ''פלין, הם עומדים זה ליד זה, בזוית מיוחדת כשכל אחד פונה לצד שכנגד, אבל שניהם צועדים קדימה.
שתי הדמויות מסמלות יותר מכל את התפתחות הידע הטכנולוגי ואת האומנות בחיי הפרט בעולם טכנולוגי חדש זה, שקם לפני בני תמותה מיוחדים אלה.
אינשטיין הביא את המשוואה המפורסמת. צ''רלי צ''פלין שמנסה לחיות באותו עולם חדש שמדענים שהפכו כאלהים, מעין בורא קטן, ובוראים לו לאדם עולמות חדשים שלא הכיר עד כה, ועל האדם לחיות בהם. צ''רלי צ''פלין מראה לנו את האדם הזה המנסה לדדות בעולם חדש זה.
מאחורי הדמויות, מאחורי הענקים, כמו מתרחשים החיים הרגילים. ראשית הדמויות גבר ואשה בחצי גודל מדמויות הענקים. הם אומנם קטנים אבל צבעוניים, הגבר רוצה להגיש זר פרחים לאשה. הכל ממשיך לזרום למרות הענקים וההישגים שהביאו ופזרו כאן לאנשים. התרנגולים המסתובבים חופשית על כרבולותיהם האדומות, הם המורים לנו את הזמן הטבעי, הם המעוררים עם שחר, הם מלקטים את מזונם וכלל לא איכפת להם מתורות יחסות, ומנוודים הנודדים על מסכי הכסף.
הציירת סטלה זאק הביעה בציור זה את מורכבות חיינו בתקופה זו, שהיא רבת שנויים וקשה להסתגלות, אבל מבטיחה רבות.
"הזמן וסמליו"
כשמו כן הוא, זהו ציור מאד סמבולי, החל בחצי שעון כשמחוגי השעון נראים, אבל רק החלק התחתון של השעון, החלק העליון של שעות היממה אינם נכנסים לתמונה. הַסְפָרוֹת רומיות להגדיל את המסתורין, אולי, הוא השעון שולט בציור. והדמויות המאכלסות כאן בציור הן נשים כשעיניהן מכוסות, אולי אלות הגורל. הליצן משתעשע בין האותיות הרומיות והגבר תופש את מרכז הציור, הוא גדול ומשהו בו מוכר לנו מאד. נראה שהוא הדמות היחידה החיה בריאליטי בעולם דמיוני זה. הוא חי מעל לשורת בתים מרומזים, והכל יחד נע במעגלים. לכל דמות המעגל שלה, כמו זמן החיים שלה. אחת הנשים בּוֹרְכָה באלומת אור, אבל היות ועיניה מכוסות, היא איננה יודעת מה יש לה.
על הכל כמו מגן, מחפה, אותו זוג מחוגים של השעון המורים שעות, רגעים... האומנם המחוגים הם פרי יציר אנוש, הם הכנפיים פרושות של אֵלָה המגוננת על עוללה...
הציור מרגש מאד, מביא את המתבונן לאוירה של מחשבה על העולם הסובב, על אפשרויות קיומיות אולי אחרות.
רחל מגיבה על שני ציוריה של סטלה זאק "ענקי הזמן ברוח וידע" ו"הזמן וסמליו" ברגישות ואבחנות דקות.
בראייתה המעמיקה היא מעלה את השילוב ההמשכי והסמלי בין מייצג התפתחות המדע הגאון אינשטיין, לבין נסיונו של האדם הרגיל, אותו מייצג אירונית השחקן הגאון צ''''פליןהמדדה במשחקו וחיקויו את החיים המקבילים וגם העוקבים אחר ההתפתחויות והשינויים עם חלוף והתקדמות העיתים.
בסמוך ולעומת הענקים, רחל מתבוננת גם ברגיל והטבעי המורכב והפשוט כביכול, המיוצגים בתמונה, היום יום שלכאורה נראה פשוט,אך למעשה מכיל גם , מורכבויות.
בתמונה השניה על "הזמן וסמליו" רחל עוברת לאסוציאציות מיתולוגיות מעניינות בהקשר לזמן.
היא מבחינה בדמויות הנשים בכיסויי עיניים ומדמה אותן לאלות גורל, על רקע השעון,מייצג הזמן .
הליצן השמח עצוב - זמן בידור ושכחה מייצגים אשלייה של מציאות.
ושוב מופיעה דמותו של צ''''רלי צ''''פלין אלגורי ואירוני בתוך מעגלי הזמן, ובמחוגי הכנפיים הנעות של השעון. רחל ממריאה בעיני רוחה בשעון המייצג, ומתארת בדקויות ודמיון תובנות במעגלי האירוע והזמן.
תודה גם לעמוס האיש של רחל,מדען, על ההעשרה שהעניק לנו, בהסבר המלומד בתארו את נוסחת המשוואה של אינשטיין.הסברו מהווה ערך סגולי נוסף, למראה התמונות שהוצגו לרגל התערוכה במלאות 100 שנים להולדתו של גאון המדע בן עמנו.
שלום למיכל
שמחתי לקרוא שחפשת באתר שלנו.
אפנה אישית לחברותי המשוררות, אני בטוחה שיש חברות שכתבו שירים על הנקה, למרות שאינני זוכרת מה כתבה מי.
שתהיה לך שבת שלום
ר. מיפו.
לחברותי באנ"י בקר טוב
בשמחה גדולה מחזירה אותנו המשוררת שושנה אידל, כששלחה אל הרב-שיח שלנו את שירה "גבעות הבקר", היא מחזירה אותנו אל זמן הילדות, אל זמן התם עם הפרחים הרעננים, וקפיצה בזמן הנכחי לאחר בנית הבית.
נהנתי מאד מקריאת השיר הזוכר זמנים אלה של תם.
באותה הזדמנות אני פונה אל החברות לנבור במגרות ולאוורר שירי זמן.שלחו את השירים או הציורים אלינו, אל חוה נתן או אלי.
בברכת שבוע טוב שהתחיל היום, יום ראשון בשבוע שהוא זמן נהדר של התחלות טובות.
ר. מיפו.
"חבל על הזמן". התייחסות לביטוי. אסתר ז. ויתקון 18/11/2009 23:37
רחל, טוב שהעלת את עניין הביטוי המוזר הזה "חבל על הזמן", שנכנס לשפתנו לאחרונה. תהיתי על מוזרותו
הצורמת. אבל ממש לפני דקות ספורות,
בעקבות השאלה שלך רחל, עלה בדעתי,
שהביטוי"חבל על הזמן" הנאמר בהקשר
להבעת התפעלות ממשהו .פרושו- חבל על הזמן שחלף
עד לרגע שראיתי או חוויתי את המראה
הנפלא, מבלי שנהנתי כפי שאני נהנת
כעת..כי מן הראוי היה שאחווה אותו מזמן.
כמה טוב לראות את ההענות היצירתית
לנושא הזמן. השיר של נילי מפתיע מאד.
השיר "התחלפות העונות" והציורים
"העונות" של רחל ברקת - יפים מאד
בעיני.
עדיין לא קראתי את החומר העיוני.
גם זמנו יגיע, בע"ה.
קבלתי זמן ....ויש לי זמן... לכתוב...
ז ה
מ ה
נ ורמלי.
ז מן
מ ילה
נ וראית
ז כות
מ ולדת
נ הר זורם
אני מחכה בסבלנות
כי יש לי זמן...
קבלתי זמן... חופש...
לקחתי את הזמן... והלכתי לישון.
האם בזבזתי את הזמן שקבלתי
או הרווחתי אותי באהבה, כי ישנתי שינה טובה ומתוקה.
האם מישהו יודע מהו זמן?
מי המציא את המילה זמן?
למה אנחנו אומרים זמן..
והולכים... הלאה עם הזמן...
האם לזמן יש רגלים?
האם אלוהים נתן לנו
זמן או חיים?
מי הוא אלוהים?
מישהו יודע על אמת?
האם אלוהים קיים...
לדעתי רצוי שתהיה אפשרות להגיב מתחת לשירים הנכתבים מיד לאחר הקריאה ולתת משוב.
זה יהיה שינוי מרענן.
התמונות של רחל ברקת משובבות נפש ועין.
תודה לך רחל
מנילי אמיר-סגל
לחברותי בחברותת "זמן"
שלום
יש לי תמיהה...
מה דעתכן על: "חבל על הזמן"!
זו שאלה? זו קביעה? את, משתמשת בחבל על הזמן?
ספרי לנו, יש לך הסתיגויות מהאמירה?
ואולי היא בדיוק, כלומר האמירה, עונה על איזה משהו שהשפה איננה יודעת להגדיר?
יהיה מענין לקרוא את תגובותיכן.
רחל, טוב שהעלת את עניין הביטוי המוזר הזה "חבל על הזמן", שנכנס לשפתנו לאחרונה. תהיתי על מוזרותו
הצורמת. אבל ממש לפני דקות ספורות,
בעקבות השאלה שלך רחל, עלה בדעתי,
שהביטוי"חבל על הזמן" הנאמר בהקשר
להבעת התפעלות ממשהו .פרושו- חבל על הזמן שחלף
עד לרגע שראיתי או חוויתי את המראה
הנפלא, מבלי שנהנתי כפי שאני נהנת
כעת..כי מן הראוי היה שאחווה אותו מזמן.
הכאן והעכשיו עד כמה חשוב לנצלם ולמצותם עד תום.
ר'' נחמן אומר זאת בפשטות ובדרך ברורה ונהירה.
אשר להתעלות מעל הזמן הגשמי - המקובלים מוצאים זאת בתפילה ואני הקטנה מוצאת מעט קורטוב נחמה במוסיקה האהובה עליי וברגעי החסד של מתנת היצירה שניתנה לי.
אהבת האמנות נותנת דרור לדמיון ולנפש הרוחנית וזו משחררת לעתים מאותו זמן גשמי שמוכר לנו היטב.
תבואי על הברכה חוה יקרה שטרחת והבאת מאמר מלומד ועמוק להאיר את עינינו.
ממני נילי
נילי יקרה, תודה על תגובתך.
היהדות מלמדת אותנו, את הזמן המכוון, לשם המיקוד והמרכוז של המחשבה לעכשו ולרגע הזה שאינו חוזר,והוא החד פעמי והמופלא.
מתת היצירה וערכי המוסיקה הגבוהים, אלה אכן מתנות הממקדות אותנו ברגע הנעלה של מה שאנו קוראים בני אדם "זמן", מתנות הללו יקרות ,יש להעריך אותן ביותר.אלה הכלים לשפע הטוב של ההשראה.
מחבקת אותך ומאחלת לך ולחברות את כל השפע הטוב.
לשאלתך רחל, על פי התפיסה האנושית, הזמן הוא נתון מתקדם מהעבר להווה ולעתיד לבוא.
אנו נוטעים מקטעי אירועים גשמיים רוחניים ואקראיים על ציר זמן נתון זה.
למען שיפור ותיקון עולם שיתפקד במידות של חסד וצדק, על ציר נתון זה , צריך ויש לשאוף שניטע עליו תכנים,מהויות, משמעויות - מידות מוסר, ערכי צדק חסד, ענווה, עזרה הדדית, אהבת חינם, קבלה של הזולת, תיקון של עוותי חברה,וכמובן חינוך ודוגמא לדור הבא להטמעת ערכים אלו.
המהויות הללו יחשבו כזמן תיקון שיביא לשינוי ועשיית החסד והצדק בעולם ראוי ומתוקן.
לעומת זאת, אם נזנח את דרך התיקון, נרוקן את משמעותו האיכותית של אותו ציר זמן.
אחריות זו כמובן מוטלת על האדם שזכה מכוח אנושיותו לבחור בטוב או ברע.
מכאן, שהזמן כנשוא האירועים ומסיעו, אינו הפקטור העוזר, הוא הנתיב והציר, עליו מונחים או מוסעים המעשים, ואיכותו תלויה במה שאנו בני האדם מציבים עליו.
רחל, אני מקווה כי עניתי לך לו אף על חלק משאלתך, ע"פ עניות דעתי.