שירים ועצים בסערת החושים - רחל שדה-חן צלמת ומשוררת

שירים ועצים בסערת החושים

מאת אורה עשהאל

 

הספר "בסערת החושים שירים ועצים" של רחל שדה-חן, צלמת ומשוררת המתגוררת בלב תל-אביב, מתמקד בעצים שתמונותיהם גודשות את מרבית דפיו.

זהו מעין אלבום, באיכות הפקה גבוהה ביותר, שתמונותיו לוקחות אותנו אל הטבע וקסמיו.

ביצירתה של שדה-חן קיים חיבור אמיץ בין המלה לתמונה. רחל, הרואה את החיים 'בעין המצלמה', מצלמת ומתעדת אנשים, אירועים, סביבות חיים, כאשר במרכז יצירתה החזותית –  העצים.

האמנות של שדה חן הנה אמנות אקולוגית. אמירתה החזקה למול העץ הנגדע מול חלונה ב"פצוע מדמם" ו"כרותות כנפיו" מחברת אותה לקבוצת היוצרים העוסקים באקולוגיה. נושא שהוא חשוב מעין כמוהו לתודעת הציבור. במונחים מודרניים ניתן להתייחס אל שירתה וצילומיה כאל אקופמיניזם. יצירה המתמקדת בסביבתה הטבעית, מכאן ה"אקו" התייחסות ל'בית-הגידול'. שירתה נשיית מאוד ובעלת היבט פמיניסטי מובהק. כאן אינני נותנת הגדרה למושג הפמיניזם, היות ובניגוד לאקולוגיה, שהנה תחום בביולוגיה העוסק בתורת הסביבה הטבעית, אין עדיין הגדרה מקובלת לפמיניזם ויש לראות בו תופעה והתרחשות היסטורית.

האמנות האקולוגית של שדה-חן מעניינת במיוחד היות ואינה נוצרת בטבע הפתוח. רחל מצלמת בתוך המכלול העירוני, בתל-אביב הצפופה, בה היא מוצאת את זוויות המגע שלה עם העצים שהנם חלק מהעיר. גם כניסתה אל תוך עצמה, בשירה, הנה כניסה אל הטבע האנושי במערומיו כאשר הצרכים הטבעיים הם המובילים את החוויה הרגשית לביטוי השירי.

מכאן שהספר משלב חוץ ופנים בתמונות ובמלים המלוות. ייחודיות רבה יש בספר זה מאחר שהיוצרת היא שצילמה, היא שכתבה והיא שהפיקה. כך החוויה של הקורא הנה מתוך החשיבה התמונתית של היוצרת והוא מובל באמצעותה אל ההיבטים האוטוביוגרפיים של רחל, היא ולא זולתה. ההתחברות בין הקורא המתבונן באלבום לבין היוצרת הנה בעלת עצמה אינטימית הן בשל האמצעים שהוזכרו והן בשל הנושאים של בינו לבינה ובינה לבין עצמה. אינטימיות שמחייבת צנעה ויפה לה ההתייחדות האישית של האחר והיוצר. חוויה קבוצתית של התמונות המשולבות במלים מחייבת שימוש בכלים כגון מטול עלי, או מקרן שקפים וממילא התייחדות עם הספר או הסתכלות בחמרים אלו בתוך אתר אינטרנטי, תתאים יותר ליצירת האינטימיות המתבקשת מסוג זה של יצירה חזותית-מילולית-חושפנית.

ברצוני להסב את תשומת לב הקורא לרגישות הצילום ולהתמקדות בפרטים המאפיינת את עבודתה של שדה חן. בעמוד 10 נשפכת מולנו פריחת הצאלון שנראית כלהבה וברקע תשע מלים בלבד: "רק פרח/צבעו אדם בוער/שתי מלים/אני מצטער". כה רבות מסתתר מאחורי ה"אני מצטער" האדום הזה.

בעמודים: 15, 14 שיר אהבה מול תמונת זוג עצים. המלים "לב אחד שפה אחת" המתכוונות אל שני בני הזוג האנושיים חובקות גם את העצים הצומחים זה אל תוך זה והשלמות הטבעית ההרמונית המושגת כאן מרגיעה.

עמודים 38 ו39 מבטאים בעצמה את געגועי היוצרת לישות גברית חזקה, חמה וחברית שקיומה אינו מוטל בספק ונוכחותה ניתנת באמצעות גזע העץ האיתן, המעניין, שחזקו מבוטא היטב בתמונת התלת מימד שלפנינו.

בעמודים 54 ו55 נפגש השיר "רציתי" עם גזע עץ שיש בו צורת ערוות אישה.

כך, מושגת החושניות על ידי המלים הלוהטות ותמונות העצים שהעירום הטבעי נכון להם גם בפרהסיה.

פרק מיוחד מקדישה רחל לילדותה. תמונות קסומות מכפר יחזקאל, שירים על הברושים בכפר ועל האם שאנו רואים אותה אוחזת בתינוקת רחל. אנו מתחברים אל האישי ביותר של שדה חן, שכולל בתוכו, כפי שהיא מבטיחה בראשית הספר, את אהבתה למולדתה.

זהו ספר יצרי מאוד, אמיץ ועז מבע של צלמת רגישה המצליחה לגלות פנים מיוחדות בטבע שסביבה .

מובחן שעבודתה האמנותית של רחל הנה בעלת משמעות תרפויטית עמוקה. הפתיחות המרבית המתגלה בכתיבה, מתעדנת באמצעות הצילומים. הצילום מאפשר לקורא הנחשף לאישי ביותר, למהול בירוק ובחום העצי את היצירה המילולית שבמרבית השירים היא ממש אדום לוהט, מבחינת התחושה.

אני בהחלט ממליצה להוציא לאור ספר שעבר את דרך הייסורים של מלתעות המספריים ביד עורך ואת הביקורת/ות של המערכת. יחד עם זאת ברצוני לציין  שרחל התמודדה בהצלחה רבה מאוד עם תלאות ההפקה. לכך יש צורך ביכולות טכניות וכספיות, היא לקחה את האחריות על עצמה.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
בניית אתרים